פסק-דין בתיק תא"מ 1267-09

מבוא

1.       בפני תביעה בסדר דין מהיר בסכום של  40,935 ש"ח, בגין תשלומים הנובעים משכירות דירה.

2.       בתחילה הוגשה התביעה כתביעה כספית בסדר דין רגיל, על סכום של 84,211 ש"ח. לאחר שתוקנה וסכומה הועמד על 40,935 ש"ח, הועברה לדיון בסדר דין מהיר.

3.       התביעה הוגשה נגד שוכרת הדירה, נתבעת 1 (להלן- "השוכרת"), ושני נתבעים נוספים, כערבים לחובותיה.

4.       אין בין הצדדים מחלוקת על כך שבין התובע לבין השוכרת  נחתם הסכם שכירות, לפיו השכיר התובע לשוכרת דירה המצויה  ברח' הל"ה 12א' בבית שמש (להלן- "המושכר"). תקופת השכירות על פי חוזה השכירות נקבעה לשנתיים, החל ביום 1.5.05, וכלה ביום 30.4.07.

5.       אין בין הצדדים מחלוקת גם על כך שנותר לשוכרת חוב לתשלום.

6.       המחלוקת בין הצדדים נסבה בראש ובראשונה על חבותם של נתבעים 2 ו-3 לשאת בחובות האמורים כערבים לחוב. כן נסבה המחלוקת על היקף החובות שנותרו לשוכרת, (בגין שכר דירה, תשלומי חשמל, צבע וסיוד), ועל זכאותו של  התובע לפיצוי בגין איחור בפינוי הדירה.

התביעה נגד השוכרת

7.       ביום 30.11.10 ניתן נגד השוכרת צו כינוס נכסים בתיק פשיטת רגל בפש"ר 6562-11-10, בגדרו הורה בית המשפט על עיכוב הליכים נגדה. לאור צו עיכוב ההליכים, ובהעדר בקשה אחרת, אני מורה על מחיקת התביעה ככל שהיא מופנית נגד  השוכרת.

התביעה נגד נתבע 2

8.       לטענת התובע, במסגרת התחייבותה של השוכרת להמציא לתובע ערבים לחיוביה על פי הסכם השכירות, מסרה לתובע שני שקים, האחד מהם של נתבע 2.

9.       הנתבע אישר שהשיק שצורף לכתב התביעה חתום על ידו. יחד עם זאת, טען הנתבע שהשיק ניתן כשיק בטחון לעסקה אחרת, שאינה קשורה לחיוביה של השוכרת, וכי מעולם לא התבקש לערוב לחובותיה, אף לא  עשה כן.

10.   על פי תיאורו של הנתבע, השוכרת הייתה שכנתו בדירה הקודמת שבה התגוררה. לפני שעברה למושכר, בקשה מהנתבע לסייד ולצבוע את המושכר, וסוכם שהתמורה שתשולם לו בגין עבודתו, תהיה בסכום של 2,500 ש"ח, והיא תשולם לו על ידי התובע והשוכרת בשני חלקים שווים.

11.   על פי תיאורו של הנתבע, עמד התובע על כך שהנתבע ימציא לו שטר ביטחון לביצוע העבודות, כיון שחשש שלא ישלים את העבודה. אף שמעולם לא נדרש קודם לכן דרישה דומה במסגרת עבודתו,  לא ראה מניעה ליתן את השיק.

12.   מאוחר יותר עבר תקופת גירושין והשיק נשכח מליבו, עד שהשוכרת פנתה אליו והודיעה לו שהתובע מבקש לגבות ממנו באמצעות השיק את כל חובותיה.

13.   או אז פנה לתובע, ואולם זה סירב להשיב לו את השיק, והפנה אותו לעורך דינו.

14.   הנתבע העיד שלא היה ידוע לו על התביעה הראשונה שהוגשה נגדו, כתבי בי- דין לא הומצאו לו, והחתימה על אישור המסירה אינה חתימתו. הנתבע הפנה להבדל הבולט בין חתימתו על השיק ובין החתימה על אישור המסירה.

15.   התובע לא הכחיש שהנתבע ביצע עבודה של צביעה וסיוד במושכר. כן אישר את כרסתו של הנתבע לפיה דרש מהנתבע את שיק הפיקדון כערובה להשלמת עבודות הסיוד והצביעה.

16.   במהלך חקירתו הנגדית השיב התובע שהוא קיבל את השיק מהשוכרת ולא מהנתבע.

17.   כן השיב שהוא לא שוחח על הערבות עם הנתבע, אלה עם השוכרת, וכי במועד ששולם הכסף לנתבע, לא צוין כלל נושא הערבות. רק מאוחר יותר נאמר לו על ידי השוכרת שמדובר בשטר ערבות להסכם השכירות (עמ' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 30.3.11, שורות 4 עד 6).